המוח השיפוטי, הוא הפחד.
הפחד שולח זרועות אל תוך האור, יוצר צללים על הקיימות שלכם.
מטיל ספק בקשר למי שהנכם.
חשבתם פעם על הליכה על גחלים…?
גחלי האש הבוערים תחת כפות רגליכם,
מרעידים את האדמה שאתם דורכים עליה, את היציבות.
לעתים שינוי דפוסי חשיבה מטלטלים בעוצמה, ובדומה לרעידת אדמה,
אתם נאחזים בכוח, בחוטי המחשבה שסיפקו לכם את הביטחון המדומה.
איפה אתם נמצאים?
הלחץ גובר… הלב פועם בחוזקה… ההתגוששות דוחקת… זירת אזורי
החשיבה רוחשת המולה בדומה לרחוב סואן.
אתם רצים על שביל שלא נגמר, נקודה שהתחילה אי שם הפכה למסלול
שחוזר על עצמו, לרוץ, להשיג, לכבוש, להגיע לפסגה…
איפה אתם נמצאים?
אתם רוצים להיות מושלמים, שהכל יהיה מושלם בחייכם.
הקולות לא פוסקים, סביבכם, בראשכם, ואתם מניעים את הגוף,
נמלטים מהשיפוט שלא מניח לכם:
האם אתם טובים מספיק?
האם מספיק להיות אתם?
צללים אינם נוצרים מעצמם, הם זקוקים לערבוב האור והחושך, לתמהיל מרוכז של אמת שקר.
איפה אתם נמצאים?
העולם מתפרק לאינסוף נקודות, נקודות שנוגעות בעצבי הנפש,
מנערות את החושים לעצור, לחוש, להרגיש.
האם חשבתם שלאהוב את עצמכם זה להצהיר סיסמאות?
לרסס את עצמיותכם בתרסיס ורוד שמפיג את הצללים?
האם ידעתם שלאהוב את עצמכם נמצא בגבול הדק בין ההתנגדות להסכמה?
המראה שאתם מביטים בה מדגישה את קמטי ההבעה, את המאמץ
להיות בשליטה. הזקנה אינה קשורה רק לתאים הפיזיים, הזקנה היא
עייפות מצטברת מהמאמץ הבלתי נלאה שלכם לשלוט.
מהצורך לנהל את הדברים לבד, בכוח ה- אני שלכם, רק על פי דרככם,
ההתעלמות מכוח הגדול מכם.
שאלו עצמכם: מה אתם רוצים לעשות עם זה עכשיו?
מה אתם רוצים שיהיה מעתה?
עמדו בבטחה מול מראת החיים, שחררו את השיפוט, נקו את הפחד.
התעתוע גדול ויגדל מעתה.
הצללים יהפכו עמוקים יותר, עמדו מול המראה וראו באישון עיניכם
את כוחה של הנשמה, את משכן החכמה.
דברו אל עצמכם.
תקשורת מתחילה בין האדם עם עצמו.
תמשיכו לעקוב אחרינו.
בברכת הצלחה לכולנו,
אוסנת בן עמי ואיל התרסי.
